מאמרים

הרב יעקב נחמה, יליד ירושלים, שימש כרב הראשי של יהדות קורפו בזמן הכיבוש הנאצי • למרות שהוצעה לו האפשרות להינצל, בחר להישאר לצד קהילתו – ונרצח עימם באושוויץ • שנים לאחר מכן, בזכות מפגש מקרי במספרה בירושלים, משפחתו גילתה על מסירות הנפש שלו למען קהילתו

לכתבה המלאה לחצו כאן

לפני עליית הנאצים לשלטון, התקיימו ברחבי יוון קהילות יהודיות תוססות: בתי דפוס בלאדינו, חיי מסחר עשירים, מוסדות חינוך ותרבות ייחודיים • בפרק הראשון של הסדרה, אנו חוזרים אל הרגעים האחרונים של עולם יהודי ששגשג - רגע לפני שהנאצים כבשו והשמידו כמעט הכול

לכתבה המלאה לחצו כאן

מהפריחה התרבותית ועד ההשמדה המוחלטת: ערב הכיבוש הנאצי חיו ביוון כ־80 אלף יהודים אך בתוך פחות משנתיים נמחקה קהילה בת מאות שנים כמעט כליל • קהילה בת מאות שנים, שפרחה בסלוניקי וברחבי המדינה, נכבשה, הושפלה, גורשה ונרצחה כמעט כולה באושוויץ – ברכבות שיצאו בזו אחר זו, עד שנעלמו חיי הרוח, התרבות והלאדינו מהאזור כליל

לכתבה המלאה לחצו כאן

יצחק ש` רקנטי
בשבת, כ"ח בתמוז תרע"(29 ביולי 1916), בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, נאסף קהל גדול באולמי "הקלוב החדש" בסלוניקי ל"אספת עם" בראשותו של רב העיר, הרב יעקב מאיר הנואם המרכזי באספה, אברהם שמואל רקנטי (1888–1980), נשא דברים שהכין מראש. הוא דיבר בספרדית יהודית, איספניולית בלשונו, השפה שהבינו כל שומעיו. דבריו היו סדורים, ונאמרו בהתלהבות ובכאב גדול.
במאמר זה אנתח את נאומו של רקנטי, שעסק בתופעה תחומה בזמן ובמקום אך נבע מראייה היסטורית־ערכית.
ניכרים בנאום יסודות התפיסה שאפיינה אותו כל ימיו בסוגיות כמו פתיחו ּ ת מול סגירות וחשיבותו של החינוך לחיזוק הזהות האישית, ובסוגיות יסוד בזהותם הלאומית של יהודי סלוניקי בראשית המאה העשרים. נאומו של רקנטי עורר הדים ישירים לפחות עד שנת תר"ף (1920), וגם בהם אעסוק במאמרי.

לצפייה בקובץ לחץ כאן